יסודות האיורוודה
תוכן עניינים
מה זה איורוודה आयुर्वेद
המאמרים בחלק זה של נושאי היסוד מתארים את התשתית הרעיונית של האיורוודה. ניתן לדמותם לשורשים שתומכים ומזינים את העץ, למרות שהם מתחת לאדמה. מטרתם להעניק שפה וכלים איתם ניתן להשתמש בחלק המעשי של טיפול.
הגדרות ראשוניות
משמעות השם בסנסקריט (שפת הקודש בהודו): “איו” זה חיים ו-“וודה” זה ידע. כלומר “ידע החיים”. ישנם טקסטים מכוננים לאיורוודה עליהם אנחנו מסתמכים כמקור סמכות ראשוני ועיקרי. החשוב מכולם נקרא “צ’ראקה סמהיטה” (Charaka Samhita, בקיצור CS). איורוודה מוגדרת בטקסט זה באופן הבא:
“איורוודה היא זו שעוסקת בחיים – האושר והסבל שבהם, הערך התורם שבהם והערך המזיק שבהם, ואורך החיים.” CS, סוטרה סטהנה פרק 1 פסוק 41
מה איורוודה כוללת
איורוודה מגדירה באופן בהיר, מפורט, רציונלי והוליסטי מושגי יסוד כמו – “חיים”, “בריאות”, “מחלה”, “טיפול”. איורוודה מתארת את האופן שבו גוף ונפש האדם פועלים (פיזיולוגיה), ואת המבנה שלהם (אנטומיה). אגב – רופאים איורוודים היו המנתחים הראשונים בעולם, ועשו גם ניתוחי גופות. איורוודה נותנת שיטות ברורות ומעמיקות לאבחון של המטופל ושל המחלה. איורוודה מעניקה לנו את הגישה האסטרטגית לטיפול, ופרוט רב לטיפול במגוון מצבים פתולוגיים. בד בבד היא נותנת לנו את הכלים להתמודד עם מצבים פתולוגיים אחרים.
יש באיורוודה מידע רב על – כלים אבחוניים, טכניקות טיפוליות, מידע על איכויותיהם של חומרי מרפא וכן הלאה.
מקורות סמכות
מהם מקורות סמכות של האיורוודה? בראש וראשונה ספרות קלאסית עתיקה מלפני אלפי שנים (רשימה בהמשך). ספרות זו מהווה עד היום את בר הסמכא אליה ניגשים במקרה של אי הסכמה בין אנשי מקצוע. על ספרות זו נכתבו אינספור פרשנויות וכל ספר על איורוודה מצטט ממנה. מקור סמכות חשוב נוסף הוא נסיון של אלפי שנים שוידא זיקק והוסיף על הידע העתיק. איורוודה שמה דגש יותר על נסיון מאשר על ניסויים שהם הסמכות הנחשבת במערב. ומקור הסמכות התמידי – ניסיון אישי. מאז ומעולם היה הנסיון האישי כלי חשוב באיורוודה שלא חוסכת מאמצים מאיתנו כמטפלים ומטופלים. עלינו לפתח רגישות להתבונן ולחקור כל הזמן ולא להסתפק במעקב טכני אחרי הנחיות טובות ומנוסות ככל שיהיו. בעת החדשה התווסף המחקר מודרני באמצעות ניסויים ככלי לבדיקה נוספת.
תחומי עיסוק
מהם התחומים בהם האיורוודה עוסקת? בסנסקריט (השפה ההודית העתיקה) המילה “איו” (Ayu) משמעותה חיים ו-“ודה” (Veda) משמעותה ידע. זוהי אם כן תורה העוסקת בכל תחומי החיים. טיפול במחלות, מניעה, שיפור איכות חיים, עניני חברה ומוסר, רוחניות – אלה הן הכותרות העיקריות. למעשה קשה למצוא תחום שאיורוודה אינה עוסקת בו באופן כזה או אחר.
כלים לטיפול
ומהם הכלים בהם האיורוודה משתמשת? גם אלה מגוונים. כאמור איורוודה מעניקה עקרונות נצחיים ואוניברסלים. את אלה ניתן לישם בכל שיטת או טכניקת טיפול, לכן גם שיטות חדשות יחסית (כמו ארומותרפיה) מקובלות ככלי טיפולי באיורוודה. אך יש כלים מסורתיים לטיפול:
תרופות
נלקחות מצמחים, מן החי (כמו חלב, קונכיות) ומן הדומם (כמו מתכות ומינרלים). יש תרופות ממרכיבים בודדים ויש שהן תערובות או תרכובות. הרוקחות האיורוודית מסועפת ומציעה מגוון צורות הכנה בינהן אבקה, גלולות, שמנים, הכנות אלכוהוליות ועוד.
תזונה ואורח חיים
אלה נושאים חשובים ביותר וטיפול ללא התיחסות אליהם יהיה חסר באופן משמעותי. ההקשר הוא רחב – פעילות גופנית, מדיטציה, צומות מאוכל, שינה ודיבור הם רק הצצה ראשונית לתחום בלתי נדלה. באיורוודה מתיחסים לשלושה עמודי התווך של החיים – תזונה, שינה ומין באופן מיוחד.
טיפולי שימון, יזוע ומגע
פסיפס גדול של טיפולים לסיטואציות שונות. חלק מהם מוכרים בארץ (עיסוי איורוודי, ניסוך שמנים על העין השלישית), אם כי בדרך כלל לא מבוצעים באופן מעמיק. אלה הם טיפולים בפני עצמם, אך גם טיפולים מקדימים לטיפולי הניקוי (פנצ’קרמה).
פנצ’קרמה (Panchkarma)
טיפולי הניקוי. אחד משיאי הרפואה האיורוודית. “פנצ'” (Panch) משמעותו חמש ו-“קרמה” (Karma) מעשים. אלו הם חמש פעולות ניקוי, שנעשות לרוב במקרים יותר בעיתיים. יש לבצעם באחריות ועם תשומת לב רבה. חמש טיפולי הניקוי הם הקאה, שלשול, חוקן עם מרקחת, חוקן עם שמן וניקוי דרך האף. יש אסכולה באיורוודה (זאת ההולכת בעקבות המנתח הדגול סושרוטה (Sushruta)) המוציאה מרשימה זו את החוקן עם השמן ומוסיפה את הקזת הדם.
כלי טיפול נוספים
יש כלים רבים באיורוודה כמו שימוש באבני חן, העזרות באסטרולוגיה, פולחנים וטקסים, תפילה.
ספרות קלאסית של איורוודה
ישנם ספרים עתיקים רבים, אך ששה נבחרו כגדולים וחשובים מכולם. גם בששה יש חלוקה לשלשה הגדולה ולשלשה הקטנה.
בריהטריי (Brihatriya) (השלשה הגדולה)
| הספר | המחבר | זמן ~ | תיאור |
| צ’אראקה סמהיטה (Charaka Samhita) | צ’אראקה | 600 לפנה”ס | רפואה כללית, מבוסס על אגניבסה טנטרה (Agnivesa Tantra) 1000 לפנה”ס |
| סושרוטה סמהיטה (Sushruta Samhita) | סושרוטה | 500 לפנה”ס | דגש על תחום הניתוח |
| אשטנגה סמגרהה (Ashtang Samgraha) | ואגבהאטה (Vagbhata) | 600 לספירה | הידור וסידור צ’אראקה וסושרוטה |
| אשטנגה הרידיה (Ashtang Hridya) | גרסא מתומצתת של סמגרהה |
לגהוטריי (Laghutriya) (השלשה הקטנה)
| הספר | המחבר | זמן ~ | |
| מדהבה נידנה (Madhava Nidana) | מדהבה קר | 900 לספירה | גורמים, סימנים, סימפטומים, אבחון והתפתחות מחלות |
| שרנגדהרה סמהיטה (Sharangdhara Samhita) | שרנגדהרה | 1300 לספירה | מתמקד ברוקחות, מציג לראשונה דופק |
| בהבה פרקשה (Bhava Prakasha) | בהבה מישרה | 1600 לספירה | כללי |
| קשיאפה סמהיטה (Kasyapa Samhita) | קשיאפה | 005 לספירה | רפואת ילדים ונשים |
סידור ומבנה הספרים
הספרים מחולקים לחטיבות (Sthana), פרקים וסוטרות (Sutras) (פסוקים) . צ’אראקה סמהיטה מחולק לשמונה חטיבות באופן הבא:
| חטיבה | נושא | מס’ פרקים | ||
| 1 | סוטרה סטהנה | Sutra sthana | עקרונות, פילוסופיה ותיאוריה | 30 |
| 2 | נידנה סטהנה | Nidana sthana | גורמי וסימני מחלות | 8 |
| 3 | וימנה סטהנה | Vimana sthana | פיסיולוגיה, מתודולוגיה ואתיקה | 8 |
| 4 | שרירה סטהנה | Sharira sthana | אנטומיה, התפתחות העובר, מטאפיסיקה ואתיקה | 8 |
| 5 | אינדריה סטהנה | Indriya sthana | פרוגונוזה | 12 |
| 6 | צ’יקיטסה סטהנה | Chikitsa sthana | טיפול | 30 |
| 7 | קלפה סטהנה | Kalpa sthana | רוקחות | 12 |
| 8 | סידהי סטהנה | Siddhi sthana | טיפולי ניקוי | 12 |
חשוב לציין שבעיקר אצל צ’אראקה יש חריגות וסטיות תמידיות מהנושא, ולכן באופן מעשי החומר פרוש ופזור על כל הספר. לספרים האחרים מבנה דומה, אך לא זהה.
הגדרות קלאסיות של איורוודה
“איורוודה היא המדע העוסק בחיובי ובשלילי במשמח ומצער בחיים, במה שטוב ורע לחיים, אורך החיים, והחיים עצמם מתוארים”
צ’אראקה סמהיטה, סוטרה סטהנה,1/41
“אלה הרוצים חיים ארוכים שהם הכלי למימוש דהרמה (מוסר/חוק אוניברסלי), ארטהה (צרכים חומריים), ושוקהה (שמחה), עליהם לשים מבטחם באיורוודה”
אשטנגה הרידיה, סוטרה סטהנה, 1/2
שמונת ענפי ההתמחות
כבר בעת העתיקה חולקה האיורוודה לשמונה ענפי התמחות:
| 1. רפואה פנימית כללית | קיהצ’יקיטסה | Kayachikitsa |
| 2. כירורגיה | שליה טנטרה, שסטרה | Shalya Tantra |
| 3. אף, אוזן, גרון ועיניים | אורדהחנגה, שלקיה | Shalakya |
| 4. ילדים ונשים | קומרהבריטיה, בלה | Kumarbhritya |
| 5. פסיכיאטריה | גרהה, בהוטהוידיה | Bhutavidya |
| 6. רעלים | אגדה טנטרה, דמסטרה | Agada Tantra |
| 7. חידוש נעורים | רסיאנה, ג’רה | Rasayana |
| 8. חיזוק און מיני | וג’יקרנה, ורשה | Vajikarana |
מחלקות אקדמיות מודרניות
כיום ישנה חלוקה נוספת במוסדות אקדמים.
| 1. מושגים בסיסיים | Basic Principles | אנטומיה, פיזיולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה | |
| 2. חומרי מרפא | דרביגונה | Dravyaguna | זיהוי, איכויות, שימושים |
| 3. רוקחות | רסהשסטרה | Rasashastra | |
| 4. כירורגיה ואא”ג | שליה ושלקיה | Shalya & Shalakya | מחלקה קלינית |
| 5. רפואה פנימית | קיהצ’יקיטסה | Kayachikitsa | מחלקה קלינית |
| 6. רפואת ילדים ונשים | קומרבהריטיה | Kumarbhritya | מחלקה קלינית |
המושגים המרכזיים באיורוודה
המושג המרכזי באיורוודה מכונה דושה. מדובר בשלושה תפקודים שמאפיינים חיים: ואטה (vata) אחראית על תנועה עצמית, פיטה (pitta) אחראית על אנרגיה עצמית ומטאבוליזם, קאפה (kapha) אחראית על מבנה.
לכל אחת משלוש הדושה יש איכויות שמאפיינות אותה. למשל ואטה היא יבשה, קלה וקרה, פיטה היא חמה, חדה וחומצית, קאפה היא כבדה, שומנית ודביקה. אלה רק דוגמאות – הרשימה עוד ארוכה. לכל אחת מהטרידושה תפקידים פיזיולוגים, וישנן אזורים בגוף בהן כל אחת מהן דומיננטית. אבל כולן תמיד מעורבות בכל תהליך ונמצאות בכל מקום. כל דושה יכולה להיות במצב מאוזן, מוגבר, מוחלש ומקולקל.
הטיפול באיורוודה הוא בעיקר זיהוי המצב של הדושות והחזרתו לאיזון. עם זאת חשוב לציין שיש מגוון גדול של מרכיבים בתפקוד הגוף שגם אליהם יש להתייחס: 7 דהטו (רקמות הגוף), 3 המאלה (הפרשות), 13 אגני (תהליכים מטאבולים), 13 סרוטה (ערוצים) וכן הלאה.
הכלים הטיפוליים העיקריים באיורוודה
נאמר באופן מפורש ש”כל דבר ביקום יכול לשמש ככלי טיפולי, אם נשתמש בו באופן, במצב ובזמן הנכונים”. עם זאת ישנם כלים טיפוליים מסורתיים ונפוצים יותר באיורוודה:
- תזונה – איכויות פריטים, אופן אכילה, זמני אכילה, צורות עיבוד של מזון וכו’
- אורח חיים – שגרת יום, הנחיות לשינה ופעילות מינית, התייחסות לצרכים טבעיים, עבודה עם החושים וכו’
- חומרי מרפא – מהצומח, מהחי ומהדומם, שמעובדים במגוון עשיר של תהליכי רוקחות מפורטים
- טיפול מגע, שימון ויזוע – עולם בפני עצמו של טיפולים פיזיים שיש להתאים אותם למטופל
- פנצ’קרמה (panchkarma) – חמישה תהליכים טיפוליים שמביאים לניקוי עמוק של הגוף והנפש עד רמת התא
רקע היסטורי
הודו – רקע היסטורי
תחילתה של ההיסטוריה המוכרת בתת היבשת ההודית היא בתרבות עמק האינדוס (Indus Valley) ששכנה בצפון הודו בערך ב- 2300-1700 לפנה”ס. זוהי אחת מארבע הציביליזציות הקדומות ביותר בעולם (במקביל לתרבויות קדומות בסין, פרס ומצרים). לא ברור למה קרסה, תיאוריה אחת גורסת כי היה זה בעקבות פלישה עמים ארים מאירופה שהביאה איתה את הסנסקריט (Sanskrit) וכוננה את ההינדואיזם (Hinduism).
התקופה הוודית (Vedic) (2000-1500 לפנה”ס) קרויה על שם ארבעת כתבי הקודש שבבסיס התרבות ההודית ריגוודה (Rig Veda), סאמהוודה (Sama Veda), יאג’ורוודה (Yajur Veda), אטהרבהוודה (Atharva Veda). ההינדואיזם התאפיין בתקופה זו באלים מרובים, בדומה לפנתיאון היווני. ובוודות היו מזמורים רבים ותיאורי פולחן מוקפדים.
בתקופה שבין 1500-1000 לפנה”ס התגברו והתעמקו המשמעויות פילוסופיות בתרבות ההינדית. כתבים פילוסופים – האופנישדות (Upanishads) – נתנו פירוש מונותיאיסטי לוודות ולשלל האלים. תקופה זו העלתה למעמד דומיננטי את כת הכוהנים – הברהמינים (Brahamin).
לאחר פריחה פילוסופית הגיעה תקופה פחות מעמיקה ובה הכתבים – הפורנות (Purana) – הציגו מה שחוקרים רואים כיום כנסיגה פילוסופית לפוליתיאיזם (ריבוי אלים). בתקופה זו היתה התחזקות במיוחד במעמד של שלושה אלים – ברהמה (Brahama) (האל היוצר), וישנו (Vishnu) (האל המשמר) ושיווה (Shiva) (האלך ההורס). השניים האחרונים נותרו עד היום הדומיננטים ביותר בתרבות ההודית.
בתקופת השושלת המאוריינית (Mauryan) ושושלת גופטה (Gupta) (300 לפנה”ס-300לספירה) הבודהיזם זכה לפופולאריות (הבודהא חי בצפון הודו בשנים 563-483 לפנה”ס). הבודהיזם פרח בהודו כתגובת נגד למערכת הקסטות (Caste) (מערכת מעמדות נוקשה שהוכתבה על ידי ההינדואיזם), אך לא שרד בה לאורך זמן. לעומת זאת הוא התפרש במדינות מזרח אסיה והפך להיות הדת הדומיננטית שם עד היום. עולי רגל ממדינות רבות שהגיעו להודו בשל הבודהיזם תרמו לחילופי תרבות ומידע בין הודו למדינות רבות.
שושלת צ’ולה (Chola) (800 לספירה) סימלה את החזרה להינדואיזם. בתקופה זו התחילו פלישות מוסלמיות לצפון הודו. פלישות אלה נמשכו לאורך זמן ומאז ועד היום האיסלם נהיתה דת משפיעה עם כי לא דומיננטית בהודו.
האימפריה המוגולית (Mughal) (1500 לספירה) הביאה שלטון ותרבות מוסלמים להודו. בתקופה זו נבנה הטאג’ מאהאל – אחד מפלאי תבל.
הקולוניאליזם אירופאי (1700-1947) השפיעה רבות על הודו. השפעת השלטון הבריטי ניכרת מאוד עד היום.
בשנת 1947 עזבו הבריטים את הודו שזכתה לעצמאות. מהטמה גאנדי (Gandhi) עמד במרכז המאבק לעצמאות. הוא אחד מהאנשים המשפיעים ביותר בעת החדשה בהודו, וראוי לציין שדגל במאבק לא אלים לאורך כל הדרך. למרות נסיונותיו לשמור על אחדות הודו נוצר פיצול לשתי מדינות – אחת עם רוב הינדי (הודו) והאחרת עם רוב מוסלמי (פקיסטן). היום הודו היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
ההיסטוריה של האיורוודה
בכתבים ההודים נאמר כי רפואה תמיד היתה ותמיד תהיה מכיוון שהיא צורך ראשוני ובסיסי של האדם. לכן נאמר שאיורוודה היא ללא התחלה ונצחית. סושרוטה אומר שהיא אף נוצרה לפני הבריאה על מנת שתהיה זמינה ליצורים מיד כשיצטרכו.
השפעת האיורוודה במהלך ההיסטוריה
במחקרים על תרבות עמק האינדוס נמצאו עדויות לסניטציה ושימוש בחומרים מן הטבע כתרופות. בין החומרים גם כאלה שנמצאים עד היום בשימוש באיורוודה כמו: קרן אייל, שילג’יט (Shilajit).
בתקופה הוודית שהתאפיינה בפולחן הופיעו תפילות וטקסים לבריאות (מנטרות ,Mantra). בנוסף מתואר כיצד חכמים התבוננו ולמדו מהתנהגות בעלי חיים (בדומה להתפתחות תנוחות היוגה שרבות מהן מעתיקות בעלי חיים). כך למשל עשבים בהם השתמשו בעלי חיים לצורך הגברת הספקת החלב שלהם, ניתנו לאימהות שחלב האם שלהן היה מועט.
בריגוודה (2000 לפנה”ס) צמחים רבים הוגדרו בפרוט. ישנם מזמורים ובהם תיאורים של הצלחותיהם של האחים האשווינים ברפואה וניתוח. האחים האשווינים מתוארים שם כרופאים אידיאלים עם יכולת ונכונות לעזור בכל מצב, בעלי ידע רחב ובאופן עקיף מייצגים קוד אתי עבור רופאים. בנוסף בריגוודה מאוזכרים שני סוגי מחלות – מסיבות פנימיות וחיצוניות.
“בדרכם מהשמיים הצמחים אמרו:
אל הנשמה החיה אנו חודרים ואותה ממלאים, לאדם זה לא יגרם נזק”
ריג ודה 10/97
באטהרבוודה (1500 לפנה”ס) כבר קיים פרוט של מספר גדול יותר של צמחים וחומרים אחרים כתרופות. בנוסף מופיעים תיעוד ופרוט מחלות (כולל שמות) וטיפולים ספציפיים באמצעות תרופות, לחשים, וצמידים חיצוניים. תיאוריית הטרידושה מופיעה באופן מפורט.
בתקופת הופעת האופנישדות היתה התקדמות גדולה בהבהרת מושגים ועובדות. בספרים מתקופה זו הופיעו תיאורים מעמיקים יותר של תהליכים פיסיולוגים כמו עיכול ומחזור דם. תקופה זו התאפיינה בדעיכה של חשיבות מנטרה אל מול התרופה (אושדי ,Aushadi).
בראמיאנה (Ramayana) (אפוס הודי חשוב)
האנומן (Hanuman) (האל הקוף) מביא הר שלם
לרופא איורוודי כדי שיוכל למצוא צמח
נדיר הנדרש להצלת חברו
בסביבות 1000 לפנה”ס נוצר הקומפנדיום (מערכת ספרים מובנית) האיורוודי. בין הספרים שהופיעו היו האגניבסה טנטרה (איסוף ההרצאות של פונרבסו אטרייה מהאסכולה לרפואה כללית), ויש הטוענים שגם הסושרוטה סמהיטה מהאסכולה לניתוח. בתקופה זו נוצר מבנה שמונת ענפי ההתמחות, ונכתבו ספרים בכל התחומים. היתה דעיכה נוספת של מנטרה ונוצר פרוט והעמקה של כל המושגים והתיאוריות החשובות עד היום. תועדו קלסיפיקציות (חלוקות) של חומרי מרפא ונכתבו ספרים בנושאים רבים כמו למשל טיפול בבעלי חיים וצמחים.
בתקופת השושלת המאוריינית נוצלו ההתפתחויות תיאורטיות העצומות האלה ויושמו בפטרונות הבודהיסטים והמלכים הבודהיסטים (שלהם פילוסופיה תרפויטית). מגמה זו הודגשה בעיקר אצל המלך אשוקה (Ashoka) (272-232 לפנה”ס) שיצר רשת של בתי חולים ורפואה ציבורית שיטתית. נזירים בודהיסטים אף הפיצו את האיורוודה ברחבי אסיה. גם הג’יין (Jain, דת קטנה אך חשובה בהודו) תרמו להתפתחות האיורוודה. זוהי יתכן גם תקופת הופעתו של צ’אראקה.
שושלת גופטה מתוארת עד היום כתור הזהב של הודו. בתקופה זו גם באיורוודה היה המשך בהתקדמות. אוניברסיטת נלנדה (Nalanda) נחשבה אחת מהמפוארות בעת העתיקה ונלמדו בה נושאים רבים בינהם איורוודה. בתקופה זו הופיעו פרשנויות ופיתוחים של הקומפנדיה (אחד מהמפרשים החשובים היה דרדהבלה (Drdhabala) מקשמיר). ונכתבו קומפילציות שסיכמו וסידרו כתבים קודמים (וגבהטה כתב את אשטנגה סמגרהה ואשטנגה הרידיה). בנוסף נכתבו טקסטים בנושאים ממוקדים כמו המדהבה נידנה (מאה 7 לספירה). טנטרה שהיא תורה בעלת קשרי גומלין עם איורוודה התקדמה בתקופה זה. מבחינה תיאורטית חל חיזוק במעמד הראסהשסטרה (Rasashatra, רוקחות עם מתכות) ובטיפול מכוון מחלה וחלה ירידה במעמד הטרידושה. במקביל לפריחת האיורוודה בצפון פרחה שיטה דומה בדרום – סידהה (Sidha). שיטה זו קיימת עד היום, ובינה לבין האיורוודה יש קווי דמיון רבים.
סיכום
1000-500 לפנה”ס יצירת הקומפנדיום הבסיסי
500 לפנה”ס – 500 לספירה גיבוש והתפתחות
500 – 1000 לספירה הידור ופרשנות
תשתית מחשבתית (פילוסופיה)
שד דרשנה (Shad Darshan)
הפילוסופיות עליהן האיורוודה מסתמכת
שד דרשנה הן שש המסורות הפילוסופיות הבסיסיות של הודו: סנקהיה (Sankhya), ניאיה (Nyaya), ושישיקה (Vaishishika), מיממסה (Mimamsa), יוגה (Yoga) וודנטה (Vedanta). יש כמובן עוד פילוסופיות חשובות בהודו, אך אלה השד דרשנה מכירות בוודות (Vedas)(כתבי הקודש ההודים) כסמכות עליונה ולכן מקובלות בזרם המרכזי של התרבות ההודית ובפרט באיורוודה. הפילוסופיות שמקבלות את הוודות כסמכות עליונה מכונות אסטיקה (Astika), ואלה שלא (Nastika). פילוסופיות נסטקיה חשובות הן בודהיזם וג’איניזם.
למה חשוב לנו להכיר אותן?
איורוודה היא תורה מתעמקת וחוקרת שאינה מסתפקת במידע יבש, אלא חותרת כל הזמן לעבר המהות. הפילוסופיות שבהן היא נעזרת מעניקות לה את התשתית המושגית לכך. בנוסף למרות שאינה דתית האיורוודה צמחה בהודו והיא נטועה בתרבותה. מונחים רבים באיורוודה מקורם בפילוסופיות אלה שמכתיבות עד היום דברים רבים בהודו. למה איורוודה נעזרת בשש פילוסופיות ולא באחת? יש סיפור על ששה עיורים שנתקלים בפיל, כל אחד מהם מתאר אותו באופן שונה אך עדיין מדוייק מבחינתו. כך גם כל אחת מהתיאוריות מציעה הסבר שונה אך מדויק מבחינתה למציאות. סיפור זה ממחיש עד כמה התרבות ההודית היא סובלנית ופתוחה. איורוודה היא תורה פרקטית ואם יש לה אפשרות להעזר ביותר מתשתית פילוסופית אחת הרי זה מבורך.
מושגי היסוד הפילוסופיים
מושגים אלה בסיסיים בכל פילוסופיה והאיורוודה בחרה מפילוסופיות שונות את ההגדרות והסיווגים שלהם.
פדהרטה (Padharta) – מה שניתן להורות עליו, או לתת לו שם. כלומר, כשאנחנו מדברים על היקום, על מה אנחנו מדברים. באיורוודה מכירים בשש הפדהרטות שמגדירה פילוסופית הושישיקה.
פרמנה (Pramana) – כלים לתפישה. לאחר שהגדרנו את העצמים אליהם אנחנו מתייחסים, כיצד נוכל לומר עליהם משהו? עלינו להגדיר קריטריונים לידיעה. באיורוודה בחרו בארבעת הפרמנות שהגדירה פילוסופית הניאיה.
פירוט על כל אחת מהדרשנות
סנקהיה (“מניה” או”פרוט”)
תורה זו נוסדה במאה השניה לפנה”ס על ידי קפילה (Kapila), ועוסקת בעיקר בקטגוריות של קיום. תורה זו מונה 25 קטגוריות (tattvas) כאלה:
1. פורושה (Purusha) – הצד הזכרי ביקום (דומה ליאנג בפילוסופיה הסינית). לא נוצר ולא יוצר, קיום מוחלט ללא תלות, לא נתפש.
2. פרקרטי (Prakrti) – הצד הנקבי ביקום (דומה ליין בפילוסופיה סינית). טבע, חומר. מובע באמצעות שלוש האיכויות הגדולות (טרימהאגונה (Tri Maha Guna) – סטווה (Satva), ראג’אס (Rajas) וטאמאס (Tamas)). לא ניתן לתפישה ישירה, אך כן לתפוש שכלית את קיומו. לא נוצר אך יוצר.
3. מהט (Mahat)/בודהי (Budhi) – שיפוט, אינטלקט, הפרדה.
4. אהמקרה (Ahamkara) – אגו, מודעות עצמית.
5. מאנאס (Manas) – מיינד
6-10. אינדריה (Indriya) חמש החושים – שמיעה, מגע, ראיה, טעם, ריח
11-15 חמש הפעולות (Karmendriyas) – השמעת קול, אחיזה (ידיים), תנועה (רגליים), הוצאה (פי הטבעת), יצירה (איברי המין)
16-20 חמש הטנמטרה (Tanmatra) (אוביקטים של החושים) – קול, תחושה, צורה, טעם, ריח.
21-25 פנצ’מהאבהוטא (Panch Maha Bhuta)חמש היסודות – מרחב, אוויר, אש, מים, אדמה
| לא נוצר | נוצר | |
|---|---|---|
| לא יוצר | פורושה | 5 מהאבהוטא, 5 ג’נאנינדריה, 5 קרמינדריה, מאנאס |
| יוצר | פרקרטי | פרקרטי מהט, אהמקרה, 5 טנמטרה |
תיאוריית הבריאה משרתת את האיורוודה כדי להבהיר מושגים, להמחיש אחדות אדם ויקום והיפוכה הוא הדרך לשחרור.
| פורושה (Purusha) => פרקרטי (Prakrti) |
| ||
|
| ↓ |
|
|
| מהט (Mahat) |
|
|
| ↓ |
|
|
| אהמקרה (Ahamakara) |
|
| סטווה (Satva) | ראג’אס (Rajas) | טאמאס (Tamas) |
5 איברי חישה Indriya | 5 איברי פעולה Karma indriya | פנצ’ טנמטרה Tanmatra=> | פנצ’ מהאבהוטא Pancha Maha Bhuta |
אזניים | פה | קול (Shabada) | מרחב |
עור | ידיים | מגע (Sparsha) | אוויר |
עיניים | רגליים | מראה (Rupa) | אש |
לשון | מערכת השתן/מין | טעם (Rasa) | מים |
אף | מעיים | ריח (Gandha) | אדמה |
ניאיה (“שיטה”)
תורה שיטטית השמה דגש על שימוש בהגיון נוצרה על ידי גואטמה (Guatama) במאה השניה לספירה.
לתורה זו 16 עקרונות (הראשון הוא החשוב עבורינו, השאר פה רק למטרת שלמות. מידע נוסף לגבי חלק מהם ניתן למצוא בצ’ארקה סמהיטה, וימנה סטהנה 8):
1. פרמנה (Pramana) – הוכחה, כלים להשגת ידע מוכח. יש ארבע פרמנות:
א. פרטיקשה (Pratyaksha) – תפישה ישירה (ראית אש). הכלים לתפישה ישירה הם חמשת החושים וכלים על חושיים.
ב. אנומנה (Anumaana) – הסקה (ראית עשן => הסקת הימצאות אש).
ג. אופמנה (Upamaana) – השוואה, דמיון.
ד. שבדה (Shabda) – עדות מהימנה. כתבים, אנשים וכלים אמינים.
2. פרמיה (Prameya) – מידע אותו יש להוכיח
3. סמסיה (Samseya) – ספק
4. פראיוגה (Prayoga) – הסיבה לחשיבות הנושא עליו דנים
5. דרשטנטה (Drshtanta) – ציטוט
6. סידהנטה (Sidhanta) – מסקנה סופית
7. אביאבה (Aviava) – מרכיבים בטיעון לוגי
8. טרקה (Tarka) – שכנוע
9. נירנאיה (Nirnaya) – הסקה
10. ואדה (Vada) – טיעון
11. ג’לפה (Jalapa) – טיעון מנצח
12. ויטנסה (Vitansa) – ביקורת נגדית (ללא נסיון לבנות)
13. היטה-אבהאסה (Hita Abhasa) – אשליה
14. צ’אלה (Chala) – טיעון משלה, הוצאת דברי היריב מהקשרם
15. ג’אטי (Jati) – הגיון המבוסס על דמיון שווא
16. ניגראהא-סטהנא (Nigraha Sthana) – נקודה חלשה בטיעון
באיורוודה מסתמכים עיל הפרמנות של הניאיה כבסיס מוצק להוכחה.
ושישיקה (“חלקיק”)
תורה מהמאה הראשונה לפני הספירה ושם מיסדה – קנדה (Kanada). מתארת יקום המורכב מחלקיקים זעירים (אטומים), אינסוף נשמות ותשע עקרונות פיזיים המכונים דרביה (Dravya). פילוסופיה זו גורסת כי שחרור ניתן להשגה על ידי תפישה ישירה של המציאות האולטימטיבית של העצמי ושל היקום. מציאות אולטימטיבית זו מוצגת על ידי קטגוריות המכונות פדהרטה (Padharta):
1. דרביה – “חומר”, לאו דווקא פיזי. הפועל, המופעל, בעל האיכויות.
2. גונא (Guna) – “איכות”
3. קרמה (Karma) – “פעולה”
4. סמניה (Saamaanya) – “דמיון”
5. ויששה (Vishesha) – “סיווג”, “שוני”
6. סמוואיה (Samavaaya) – “קשר”
תשע הדרביה הם:
1-5. חמש היסודות – מרחב, אוויר, אש, מים, אדמה
6. קאלה (Kaala) – זמן
7. דשה (Desha) – מרחב
8. אטמה (Atma) (נשמה)
9. מאנאס (Manas) (מיינד)
באיורוודה קיבלו כבסיס את הפדהרטה והדרביה של פילוסופית הושישיקה.
מימסה (“חקירה”)
ג’אמיני (Jaimini) יסד תורה זו במאה השלישית לפנה”ס. תורה זו שמה דגש על פולחן מדויק כדרך להשגת השחרור.
באיורוודה לקחו בעיקר את גרסת הקרמה-פאלה (Karma-Phala) (פעולה ופירותיה) של המיממסה. ההגדרות המדויקות של סדר היום הן בשימוש בתורת אורח החיים באיורוודה.
ודנטה (“סוף הוודה”)
תורה זו היא תוצר כתבי האופנישדות. מייסדה – בארדאריאנה (Bardariana) שחי במאה הרביעית לספירה. מתארת ישות אחת (ברהמן) שהיא האמת המוחלטת. האדם הוא אחד עם הברהמן. עקרון האחדות בין האדם והטבע ממקורו מגישה זו
יוגה באיורוודה
יוגה (“ריתמה”)
יוגה היא גם אחת משש הדרשנות. ניתן לה כאן מקום מיוחד בשל ההיכרות המיוחדת איתה במערב. יוגה היא קודם כל דרך להתפתחות רוחנית. ההתמקדות במערב בתנוחות היוגה (אסנות), שהן בהחלט חשובות ביותר, לעיתים אינה משקפת את זה.
פטנג’לי (Patanjali) שהוא ההוגה החשוב ביותר ביוגה כתב את ה-“יוגה סוטרה” (Yoga Sutras) שלו במאה השלישית לפנה”ס. תורה זו שמה דגש על התבוננות והשקטת תדרי המחשבה, ומציינת דרך של שמונה שלבים לשחרור (“אשטנגה” (Ashtanga)):
1. יאמה (Yama) (“איפוק”)– חמשה חוקים למוסר חיצוני: אי אלימות, אמת, אי-גניבה, אי-חמדנות, טהרה/התנהגות מינית ראויה
2. ניאמה (Nyama) – חמשה חוקים להתנהגות פנימית: ניקיון חיצוני ופנימי, שביעות רצון, מאמץ רציף, לימוד הכתובים, כניעה לאדון הכל.
3. פראניאמה (Pranayama) – שליטה בנשימה
4. אסאנה (Asana) – תנוחות
5. פרטיהרה (Pratihara) – כינוס החושים
6. דהרנה (Dharana) – ריכוז
7. דיאנה (Diana) – מדיטציה. זהו מצב מנטלי אליו אנו שואפים באמצעות שני השלבים הקודמים.
8. סמדהי (Samadhi) – שחרור
איורוודה שאבה מהיוגה את הקוד המוסרי, הקשר בין הגוף והנפש והגישה הרוחנית. צ’אראקה התייחס באופן מאוד חיובי ליוגה.
בטקסטים האיורוודים אין אפילו התייחסות בודדת לתנוחת יוגה ספיציפית.
להלן קטע מתוך צָ’רָקָה סַמְהִיטָה, שנכתב עוד לפני היוגה סוטרות של פטנג’לי. קטע זה דומה מאוד לתוכן ולסגנון של היוגה סוטרות. מיועד ל-“מיטיבי לכת” בתחום היוגה.
צָ’רָקָה סַמְהִיטָה, שָארִיֿרָה סְטְהָאנָה (החטיבה על הגוף), פרק ראשון פסוקים 137-155 – תורגם ע”י עמי ריין
ביוגה ומוקְשָה (שחרור) כל התחושות חדלות. במוקשה הן חדלות באופן מוחלט, בעוד שיוגה מובילה למוקשה. 137
אטמה (נשמה), חושים, מנס (נפש) ומושאי החושים – מהקשר בינהם מופיעים הנאה וסבל. כאשר המנס מרוכז ביציבות באטמה 138
שניהם (ההנאה והסבל) חדלים וכוחות על נוצרים בגוף. מצב זה ידוע אצל הרישים (החכמים) המומחים ביוגה כ-“יוגה”. 139
כניסה לגופו של אדם אחר, ידיעת נפש אדם אחר, עשייה לפי הרצון, ראייה על טבעית, שמיעה על טבעית, זיכרון על טבעי, בוהק על טבעי, בלתי נראות. 140
השמונה האלה הם כוחות העל של היוגים. הם תוצאת מנס טהור. 141
מוקשה אפשרית באמצעות העדר רָגַ’ס וטָמַס, והישחקות פעולות העבר העוצמתיות שמובילים להתרת כל הקשרים, ומכאן גם לאי לידה מחדש. 142
התקרבות לצדיקים, הימנעות מרשעים; קיום נדרים, צומות ונִיָמָא (כללי מוסר), 143
לימוד ספרי ידע, אהבת הַלְבַדוּת, ניתוק מהנאות גשמיות, התכווננות למוקשה, שליטה עצמית, 144
אי פעולה ושחיקת פעולות העבר, רצון לפרישות, ענווה, פחד מהיאחזות, 145
מנס ובודהי מכוונים להבנת הטטוות (האמיתות המהותיות) – זכרון (סמריטי) הטטוות מוביל לכל אלה. 146
זיכרון מגיע כתוצאה מכל מה שצויין לעיל החל מ-“התקרבות לצדיקים” ועד “שליטה עצמית”. לאחר זכירת ההוויה האמיתית של הדברים, האדם משתחרר מהסבל. 147
עכשיו אציין את שמונה הגורמים שעוזרים להופעת הזיכרון. אלה הם – הכרת הגורם, הכרת הסימן, ראיית הדמיון, ראיית ההבדל, 148
ריכוז המנס, תרגול, לימוד ושמיעה חוזרת ונשנית. יכולת לשחזר דברים שנראו, נשמעו ונחוו – זהו זיכרון. 149
זו הדרך היחידה שמהותה כוח זכירת האמת, שהותוותה עבור מוקשה על ידי המשוחררים. אלה שהולכים בדרך זו, אינם חוזרים. 150
דרך זו תוארה על ידי היוגים כדרך היוגה, על ידי חכמי הסנקהיה כדרך הסנקהיה ועל ידי המשוחררים כדרך המוקשה. 151
כל מה שנגרם, גורם לסבל, הוא תלוי וזמני. הוא אינו קשור לאטמה, אבל התחושה השגויה של ה-“אני” שוררת, עד שהידע האמיתי מופיע. 152
אבל החכם שיודע ש-“אני לא זה, וזה לא שלי” מתעלה על הכל. 153
כאשר מגיע ויתור סופי זה, כל התחושות ושורשיהן, יחד עם ההכרה, ידע, והבנה חדלים סופית. 154
לאחר מכן, העצמי האישי שהתאחד עם העצמי האוניברסלי (ברהמן), לא נראה יותר כפרט, מכיוון שהשתחרר מכל האיכויות. אין לו שום סימן מבחין. זה מה שיודעי העצמי האוניברסלי אומרים. אלה שלא, אינם יכולים להבין זאת. 155