מושגי יסוד

איורוודה היא שיטת רפואה השמה דגש על המהות. יש לה אופי פילוסופי שלעיתים קרובות שם יותר לב ל-“איך” מאשר ל-“מה”. למשל אם נאכל את פריט המזון המתאים לנו, אך נאכל  אותו מהר הוא לא ייטיב עמנו. איורוודה הכירה בכך שפרטים משתנים – כך למשל, החלב אותו שתו בעת העתיקה בהודו היה טהור ומזין ואילו החלב הניתן לנו היום במערב הוא מתועש ומעובד – ולכן שמה דגש על העקרונות שהם נצחיים ואוניברסלים. הערה: האיורוודה נוצרה בזמן ומקום הרחוקים מאיתנו. רבים מהעקרונות שהיו מובנים מאליהם באותה תקופה אינם מוטמעים בחיים המודרנים. חלק מהעקרונות המתוארים להלן אינם מוגדרים באיורוודה, אך עוברים בה כחוט השני.

הוליזם

איורוודה היא תורה הוליסטית. המילה הוליזם נמצאת בשימוש נפוץ בימינו, אך ספק עד כמה היא ממומשת גם במקומות שבהם היא מוצגת ככתר. הוליזם משמעותו – ראיה כוללנית. המשמעויות להיותה של האיורוודה תורה הוליסטית רבות, הנה כמה בולטות: גוף נפש – הדוגמא המוכרת ביותר. ההתייחסות לגוף נפש אינה נפרדת. כל דבר הקורה בגוף משתקף בנפש ולהיפך. גוף כמכלול – כל איבר ומערכת בגוף קשורים וכרוכים באחרים. עור יבש מעיד גם מערכת העיכול ולא נסתפק במריחת קרם, כלומר בטיפול מקומי ומבודד. אדם וסביבה – הם אחד. ההתייחסות לסביבה כאל מקור לניצול ללא התחשבות אינה הרמונית ופוגעת הן באדם והן בסביבה. כי הם אחד. תחומי טיפול – איורוודה מטפלת באדם ולא במחלה. ומכאן שהיא מטפלת בכל הקשור לחיים. כלים לטיפול – כל כלי גם אם אינו קלאסי ניתן לשימוש באיורוודה. איורוודה אינה מגבילה עצמה לטכניקות מסוימות. המטפל – במידה וניתן יעסוק המטפל במגוון תחומים: גידול ואיתור צמחים, הכנת תרופות, טיפולי מגע וכו’ שימוש בצמח השלם – גם אם ניתן לאתר ולהשתמש רק ב-“חומר הפעיל”, איורוודה מעדיפה להשתמש בצמח השלם. ראיה אורגנית ולא מכאנית – נקודת המבט הפילוסופית של התרבות ההודית מתעסקת פחות בניתוח והפרדה ויותר בהתבוננות על השלם. מכונה ניתן להבין באמצעות פרוקה למרכיבים והבנת כל אחד מהם, לא כך דברים חיים שברגע שפורקו כבר שונו.

הדרגתיות

האיורוודה רואה בהדרגתיות ואף באיטיות איכויות חשובות. יש לנו יכולות להתמודד עם דברים רבים אם רק נאפשר זמן הסתגלות. לעומת זאת פעולה מהירה אפילו בכיוון הנכון יכולה לגרום נזק. הדרגתיות מאפשרת גם בקרה ותשומת לב. דוגמאות לישום ההדרגתיות באפיק הטיפולי – גם פעולה בכיוון הנכון צריכה להיות מיושמת בהדרגה, מינוני התרופות בדרך כלל עולים בהדרגה עד הרמה הרצויה. הדרגתיות אם כך מאפשרת טיפול איטי ומעמיק, ואם אנו מוצאים פתרון מהיר לבעיה סביר שיש לה מחיר צדדי, כך למשל מטופל שיקבל פתרון מהיר לבעיית אקנה יקפיד פחות על התזונה המתאימה לו – “כי תמיד אפשר לחזור למטפל ולקבל פתרון מהיר”.

ספיציפיות

אחד מהיחודים באיורוודה הוא הטיפול הפרטני והאישי. כלומר טיפול שונה לאנשים שונים (גם אם יש להם אותה מחלה), תזונה שונה בעונות שונות וכו’. כלומר העקרונות הם נצחיים ואוניברסלים אבל על הפרטים עלינו לשים ליבנו כל הזמן.

טיפול באדם ולא רק במחלה

איורוודה רואה את האדם המטופל ככלי הטיפולי המשמעותי ביותר. ואת המחלה כאמירה של הגוף נפש ולא רק פלישה של חיידק זה או אחר. “באדמה צחיחה [גוף נפש בריאים] גם אם נשליך עשרות זרעים [חיידקים] לא יצמח דבר, ובאדמה פוריה [גוף נפש חלשים] גם זרע אחד יצמח ויפרח”. חיידקים היו לפנינו ויהיו אחרינו, מוטב שנטפל ונחזק את עצמנו מלהאשימם ולהלחם בהם.

טיפול עקיף ולא ישיר

בשל יכולות הריפוי העצמיות המדהימות שיש לנו מן הראוי לתמוך בגוף נפש על מנת שהוא יחזור לאיזון וכך הבעיות יפתרו מאילהן. אם נפתור את הבעיות באמצעים חיצוניים ניצור תלות, נחליש את המטופל ומכיוון שלא החזרנו את המטופל לאיזון בוודאי תופיע בעיה אחרת במוקדם או במאוחר.

תקשורת עם הגוף

לגוף נפש יש אינטליגנציה פנימית. במידה וניתן לו ויטמינים בגלולות הוא יסיק מכך שחבל להשקיע אנרגיה בשליפת הויטמינים מפירות וירקות. זוהי דוגמא לתקשורת עם הגוף המובילה להתנוונות. חשוב גם לשים לב למסרים שהגוף שולח לנו וללמוד מהם.

 אדם וטבע

הם אחד. מחלה מוגדרת כחוסר הרמוניה עם הטבע. מגע וקרבה לטבע הם כלים טיפולים חשובים ביותר. לטבע יש חכמה ואל לנו להתיימר מעליו, האדם המודרני מרבה לנצל ול”שפר” את הטבע והמחיר גם אם עקיף הוא כבד.

פרגמטיות ומעשיות

איורוודה שמה דגש על היותה ידידותית למטופל. אין טעם להטיל על המטופל הנחיות שאינו יכול לעמוד בהן. מטרתינו אינה להעביר אליו את האחריות אלא לאפשר לו להחלים. בנוסף איורוודה אינה פנאטית וקיצוניות אינה דרכה.

לא סימפטומטי

סימפטומים הם מסרים של הגוף אלינו. כאב ראש למשל יכול להיות מסר של “דרושה מנוחה” או “יש לשתות” וכו’. טיפולים סימפטומטים לא רק שאינם עוזרים אלא גורמים נזק. “אם מגיע שליח ומודיע על מלחמה האם הריגת השליח תפתור את הבעיה?”

התייחסות פונקציונאלית

באיורוודה ההתבוננות היא יותר על התפקוד מאשר על המבנה. דוגמא לנקודת מבט מבנית היא הגדרת כסא כבעל ארבע רגליים, מושב ומשענת, ומנקודת מבט תפקודית (או פונקציונאלית) כסא יוגדר כמשהו שניתן לשבת עליו. תיאוריית הטרידושה היא הדוגמא המתבקשת לכך.

פתרונות פנימה

קיימת חשיבה רווחת ששיטות הטיפול מן המזרח פועלות לפתור בעיות מהשורש, אך אם נדייק גם הרפואה המע’ מנסה לעשות זאת. אך מסיבות תרבותיות היא מתבוננת בעיקר על גורמים חיצוניים. באיורוודה ההתבוננות היא פנימה. נתאר דוגמא להמחשה: עור יבש בבוהנות ופגיעה במדרגה יכולים לגרום לפצע בבוהן. במערב הפתרון יהיה בדרך כלל חיצוני – במקרה זה למשל הדבקת גומי על המדרגה. באיורוודה נשים את הדגש על הפתרון הפנימי – שימון כפות הרגליים. כמובן שניתן לפעול בשני המישורים.

ניסיון

האיורוודה קיימת ומיושמת אלפי שנים. הנחיות ששרדו את מבחן זמן כה רב הן מאוששות ביותר. לשם השוואה במערב הדגש המדעי הוא פחות על ניסיון ויותר על ניסויים.

צניעות ופתיחות

נקודת הפתיחה של התרבות ההודית היא צניעות. איורוודה שמחה לקבל מתורות אחרות, ואינה שוקטת על השמרים. אחת מהסיבות לכך ששיטה זו שורדת ומצליחה אלפי שנים היא פתיחותה לשינויים.

חמשת היסודות

הפנצ’מהאבהוטא הם חמש היסודות הגדולים. זוהי תיאוריה פיסיקלית, הקודמת הסטורית ומושגית לתאוריה הביולוגית של הטרידושה. הטרידושה היא למעשה ישום ביולוגי של הפנצ’מהאבהוטה. תורה זו מופיעה בוודות ונידונה רבות בספרים אינספור. ישנן תיאוריות דומות ברפואה סינית, יהדות, פילוסופיה יוונית ועוד. ולגבי כולן חשוב לציין שאין המדובר במעין תיאוריה פרימיטבית הקודמת לכימיה המודרנית המכירה במעל ממאה יסודות, אלא תורה מושגית פילוסופית העומדת בפני עצמה. תכלית התיאוריה היא הבנת היקום באמצעות מכנים משותפים שיש בכל דבר ודבר. והתשתית התפישתית שלה היא איכויות כגון חום, קור, כבד, קל וכו’ אותם נכיר בהמשך.

בתרבויות שונות היו מושגים דומים כמו חמשת האלמנטים ברפואה סינית וההומורס רפואה של היפוקרטס. ואין זה מפתיע, ברחבי כל העולם לאורך כל ההסטוריה חוו אנשים איכויות ומאפיינים דומים כמו חום, קור, יובש, לחות, כובד וקלות. איכויות אלו הופכיות ומכאן שהן יחסיות ולא מוחלטות, חשוב לזכור זאת. בכולן התברר שיש לשמור על איזון במאפיינים אלה, ועל כך רוב שיטות הרפואה המסורתיות מתבססות. אך בנוסף התברר שחלק ממאפיינים אלה נוטים “ללכת יחד”. למשל לדברים בעלי איכות לחה בדרך כלל תהיה גם איכות של כובד. מכאן התפתחה התורה הפיסיקלית בפילוסופיה ההודית – תורת חמש היסודות. המשמעות של כל יסוד היא בעצם האיכויות שהוא מייצג.

חמש היסודות ושמותיהם בסנסקריט:

מרחב – אקש (Akasha)

אוויר – ויו (Vayu)

אש – אגני (Agni)/טג’ס (Tejas)

מים – אפ (Ap)/ג’ל (Jal)

אדמה – פריתהבי (Prithvi)

חמש היסודות הם מושגיים ולא מוחלטים (להבדיל מהיסודות הכימיים), ובכל דבר אפילו הקטן ביותר יהיו נוכחים חמישתם.

למה דווקא חמשה יסודות?  

התרבות ההודית מתיחסת ליקום אותו אנו חוקרים כמכלול אדם-יקום. לא ניתן לנסות להבין דבר ללא התיחסות למבין. מכאן שתורה פיסיקלית חייבת לקחת בחשבון את המערכת התפישתית של האדם. הקשר שבין האדם ליקום הוא באמצעות חמשת החושים, ואלה כרוכים לחמש היסודות.

איך מזהים יסודות ביקום?

הכלי לזיהוי את מידת היסוד שבכל דבר הוא מאפיינים כמו חום, קור וכו’ אותם שכאמור נכיר אותם בהמשך. משמע מושגית המאפיינים קודמים לחמש היסודות, הם התשתית המושגית ליסודות. וקודם להם עקרון הזהה מגביר זהה/שונה מפחית שונה.

אקש – מרחב

זהו היסוד הקשור לחוש השמיעה. הוא הקל מכל היסודות, למעשה – חסר משקל. בנוסף הוא מעודן ועובר דרך חריצים זעירים, רך, חלקלק. הוא תורם לאיכויות של רכות נקבוביות וקלילות. בהתאם תפקידו בגוף לאפשר מרחב ותיחום להתפתחות, שינויים וגדילה. איזורים בגוף בהם הוא ניכר הם חללי הפה, בטן, מעיים, חזה וריאות. יסוד זה מסמל ריק.

ויו – אוויר

כרוך בחוש המגע, ומסמל דינמיות. קל, קריר, יבש, מחוספס ומעודן. גורם לחספוס, ליאות, ניידות, בהירות וקלילות. בגוף הוא משמש לעיצוב המסה הפיסית לאיברים, גפיים, רקמות וכו’. ניתן לזהותו בגוף כתנועת שרירים, מחזור דם ופעילות הריאות.

אגני/טג’ס – אש

מסמל שינוי וקשור לחוש הראיה הדומיננטי. בעל איכויות חום, חדות, מעודן, קל, יבש, צלול. תורם לעיכול, בוהק וצבע. אחראי על שינויים בגוף ומטאבוליזם וניתן לזהות את פעילותו במערכת העיכול ומטאבוליזם, בחום הגוף, ויכולת האבחנה.

אפ/ג’ל – מים

קשור לחוש הטעם. מתבטא בקור, נוזליות, איטיות, רוך, ומיציות.משפיע על רטיבות, עגלגלות, אחיזה, רכות, זרימה ותחושת עונג. בגוף יש לו פונקציה של צינון ולחלוח. איזורים בהם יסוד זה יותר דומיננטי הם מיצי העיכול, בלוטות הרוק, קרומים ודם. באופן כללי מסמל דביקות.

פריתהבי – אדמה

היסוד האחרון והכבד מכולם. קשור לחוש הריח ומסמל מסה ופיזיות. בנוסף לכבדות הוא קשה, איטי, יציב, צלול, צפוף, גס וריחני. יסוד זה תורם לקרקוע, גדילה, חיזוק, כבדות ויציבות. תפקידו בגוף לייצב ולעניק מבנה. הוא ממוקם בציפורניים, עור, שיער, עצמות, סחוס, שרירים וגידים.

גונא - האיכויות

גונה משמעותה איכות. הגונה הן איכויות או מאפיינים באמצעותם אנחנו מודדים ומזהים. יש איכויות רבות המוכרות לנו כמו חום, כבדות, צבע, לחות וכו’. בחירת האיכויות שיהוו את הבסיס הראשוני היא במידה מסוימת שרירותית, אך שימור הבחירה חשוב ביותר מכיוון שהוא מאפשר את המעקב והבחינה לאורך זמן. על מנת להמחיש פחות חשוב אם נאסא (סוכנות החלל האמריקאית) תבחר להשתמש בשיטה המטרית או אחרת, מאשר שמרגע הבחירה היא תדבוק בה.

ישנן 41 גונא מוגדרות והן מחולקות באופן הבא:

  1. חמש הגונא הקשורות לחמשת החושים – קול, תחושה, צורה, טעם, ריח
  2. שש הגונא הקשורות לנשמה ולמאנאס – תשוקה, קנאה, שמחה, צער, חכמה, מאמץ
  3. עשרים הגונא הפיזיות – מכונות גורואדי גונא. מתוארות בהרחבה בהמשך
  4. עשר גונא מעשיות – טוב, רע, הגיון, חישוב, שילוב, חלוקה, אנליזה, כמות/מינון, תהליך, נסיון

עשרים הגונא הפיזיות הן בעלות המשמעות הישומית המשמעותית ביותר. הן בעצם הכלי לזהות את מידת הימצאות היסודות והדושה. למרות שהן מתארות תכונות פיזיות, יש להן קשר הדוק גם לדברים לא פיזיים אותם אנו מכירים משפת הדיבור כגון: חום מזג, הרצאה יבשה, קהות חושים וכו’. עשרים הגונא האלה מחולקות לעשרה צמדים הופכיים, אם כי ראוי לציין שבפילוסופיות מזרחיות הופכיים יכולים לדור יחדיו, כך גם במקרה זה.

גורו (Guru) – כבד  

המאפיין הראשון ברשימה ומכאן שמה (אדי זו סיומת שמשמעותה וכו’). משמעותו כבדות והוא שרוי בעיקר ביסוד האדמה אם כי גם ביסוד המים. הוא מגביר את הקאפה דושה ומרגיע את הואטה ובמידה מסיוימת גם את הפיטה. חלב והטעם המתוק הם בעלי איכות של כבדות.

התפקיד העיקרי של מאפיין זה הוא להזין. בנוסף הוא תורם לכבדות, משקל, יציבות, תנועה מטה, תזונה, קושי בעיכול, תרדמה, קהות, ריפוי.

לגהו (Laghu) – קל

המאפיין ההפוך מכבד. היסודות הקלים הם מרחב, אוויר ואש. השפעתו על הדושה הפוכה מהשפעת מאפיין הכבדות – הוא מגביר ואטה ובמידה מסוימת פיטה ומרגיע קאפה. עדשי מאש והטעם המר הם בעלי איכות של קלות.

ההשפעה העקרית שיש לפריטים עם איכות זו היא הורדת משקל. כמו כן מאפיין זה מגביר קלילות, תנועה, ניתוק מהקרקע, ערנות, טוהרה. פריטים עם מאפיין זה הם קלים לעיכול.

שיטה (Shita) – קר

צמד המאפיינים חום וקור הוא החשוב ביותר. בתורת חומרי המרפא (דרביגונא) הוא מכונה ויריה. מצוי ביסוד המים. מגביר ואטה וקאפה ומרגיע פיטה. גבינה ועץ הסנדל הם דוגמאות לפריטים עם איכות זו.

לקור יש השפעה משתקת. בנוסף תחושת צינה, כיווץ, קהות, אטימות, פחד. הוא משתן, תורם לעצירות, ומביא לחוסר תנועה.

אושנה (Ushna) – חם

המאפיין ההפוך מקר. יסוד האש מכיל אותו. זהו המאפיין החשוב ביותר המגביר את הפיטה דושה, והמרגיעים את את הואטה והקאפה. דוגמאות לפריטים חמים – צ’ילי, פלפל שחור, ג’ינג’ר והטעם החריף.

באופן מעשי השפעתו העיקרית היא הגברת יזוע. בנוסף לכך הוא תורם לחום, צריבה, עיכול, כעס, הנאה, התרחבות, היטהרות. השפעתו ניכרת על חומרי הפסולת – הוא משתן, מיזע, משלשל.

סניגדהה (Snigdha) – לח/שומני

צמד המאפיינים סניגדהה ורוקשה הם הצמד השלישי בחשיבותו. מאפיין זה מצוי ביסוד המים ובהתאם מגביר את דושה שבהם מצוי יסוד זה – קאפה ופיטה, ומרגיע את הואטה. גהי, שמן, שומן ומח עצמות הם בעלי איכות זו.

השפעתו העיקרית היא הגברת ליחה. כמו כן הוא מסכך, מגביר לחות, נותן כוח, מעניק חמלה, נדיבות, רכות, מגביר און. זהו מאפיין שחובה להדגישו באוכל.

רוקשה (Ruksha) – יבש

המאפיין ההפוך מלחות/שומניות. נמצא ביסוד האוויר. השפעתו על הדושה הפוכה מהשפעת מאפיין הלחות/שומניות. גרנולה ותפוח אדמה הם בעלי איכות זו.

מאפיין זה מתבטא ביובש, עצירות, התכווצות, ספיגה, צמיחה איטית, חרדות, מפחית רפיון.

מנדה (Manda) – קהה

בפרשנות לא נפוצה צמד האיכויות קהה-חד יחד עם שלושת הצמדים הקודמים מהווים את הויריה – כלומר שמונת האיכויות החשובות ביותר. מאפיין זה קשור ליסודות אדמה ומים, ובהתאם מגבירה קאפה ומרגיעה פיטה וואטה. אוכל הוא בעל איכות של קהות.

מאפיין זה מגביר איטיות, מזין, ומשרה נינוחות.

טיקשנה (Tikshna) – חד

יסוד האש קשור במאפיין זה. השפעתו על הדושה הפוכה מהמאפיין הנגדי – קהה. שום, אלכוהול וחריפות הם חדים.

למאפיין החדות יש יכולת ניקוי. בנוסף הוא בעל איכויות של מהירות, חדירה, מידי, פוצע, ראיה, הבנה.

סלקשמה (Slekshma) – חלק

מצוי ביסוד האש. מגביר קאפה ובמידה מסוימת פיטה ומרגיע ואטה. טלק הוא בעל איכות זו.

מאפיין זה מתבטא ביופי. בנוסף – חלקלקות, טיפוח, ריפוי, אהבה

קהרה (Khara) – מחוספס

המאפיין ההפוך מחלק. חשוב להבחינו מיבש למרות שלעיתים רבות הם מצויים יחדיו. קשור ליסוד האוויר. עצמות הן מחוספסות.

במאפיין זה ניתן להשתמש למטרות שיוף. בנוסף הוא סופג, תורם לפריכות ,אדישות, עיכול איטי.

סנדרה (Sandra) – מוצק

יסוד האדמה כמובן הוא הקשור אליו. הוא מגביר קאפה. שורשים, בטטה הם דוגמאות לפריטים עם איכות זו.

מאפיין זה קשור לביטחון. הוא מגביר ומוגבר על ידי דחיסות, יציבות, נאמנות, תקיעות, נוקשות.

דרבה (Drava) – נוזלי

קשור ליסוד המים. ומגביר פיטה וקאפה. יש לשים לב שלמרות שמאפיין זה נגדי למוצק שניהם מגבירים קאפה. מים וחלב הם בעלי איכות זו.

מאפיין זה מביא לערבוב, זרימה, אחדות, חמלה, ספיגה, דביקות

סטהולה (Sthula) – גס

יסוד האדמה הוא גס. מאפיין זה מגביר קאפה ומרגיע ואטה ופיטה. קמח וחמאה הם בעלי איכות זו.

מאפיין זה תפקידו סיפוק כסות. היא קשור לחיפוי, עובי, חוסר הבנה, כובד, דחיסות, בורות, חסימות

סוקשמה (Sukshma) – מעודן

נמצא במרחב, אוויר ואש. נגדי לגס ומשפיע באופן הפוך על הדושה. רעל, שומשום ואלכוהול הם מעודנים.

הכישור החשוב ביותר של מאפיין זה הוא חדירה לעומק. בנוסף מאפיינים אותו תנועה, רגש, קלות, קלות לעיכול.

מרידו (Mridu) – רך

יסודות – מרחב ומים. מגביר קאפה ובמידה פיטה. מרגיע ואטה. מלח מרכך וכך גם יזוע.

מאפיין זה תורם במיוחד להרפיה. הוא מביא גמישות, חופש, עדינות, אהבה, שלווה. ועם זאת בעודף עלול לגרום לרפיון.

קטהינה (Kathina) – קשה

מצוי באדמה ואוויר. מגביר ואטה וקאפה. גם פה יש לשים לב שלמרות שמאפיין זה נגדי לרך שניהם מגבירים קאפה. שכיבה על מיטה קשה מגבירה איכות זו.

מאפיין זה כרוך בהידוק, משמעת, נוקשות, חוזק, חובה, התכווצות וחוסר רגישות.

סטהירה (Sthira) – יציב

קשור ליסוד האדמה. מגביר קאפה ומרגיע ואטה ופיטה. שגרה מגבירה מאפיין זה

יציבות מביאה להתמדה. בנוסף היא משפיעה ומושפעת על איכויות של סטטיות, תמיכה, צפיפות, תקיפות, התמסרות, חסימות, עצירות.

סרה (Sara) – נייד

המאפיין הנגדי ליציב. יסוד המים הוא בעל איכות זו. מגביר ואטה ופיטה ומרגיע קאפה. יוגורט מגביר ניידות.

מאפיין זה חשוב להסתגלות. הוא מביא לתנועה, חוסר יציבות, שינוי, חוסר אמון, עצבנות.

פיצ’צ’ילה (Pichchila) – מעורפל/עכור

מאפיין זה קשור ליסוד המים. מגביר קאפה ומצוי בליחה, יוגורט ואורז חדש.

תפקידו לספק הגנה. הוא גורם לחוסר בהירות ויכולת תפיסה, היצמדות, ריפוי שברים.

וישדה (Vishada) – צלול

מצוי בארבע יסודות – מרחב, אוויר, אש ואדמה. מגביר ואטה ובמידה מסוימת פיטה. מרגיע קאפה. דבש, והטעם המכווץ הם בעלי איכות זו.

מאפיין זה מביא לנקיון. ובנוסף לבהירות, שלווה, הפרדה, התרחבות.

שלוש איכויות הנפש

הטרימהאגונא (“שלוש האיכויות הגדולות”) הן מן המושגים החשובים ביותר בפילוסופיה ההודית, ובשימוש גם באיורוודה. הם מאוזכרים בוודות, ובאופנישדות (בעיקר בבהגווד גיטה (Bhagvad Gita) שהוא אחד מן הספרים החשובים בתרבות ההודית) הם מתוארים ונידונים לעומק. אלה הם מושגי יסוד בכל התרבות ההודית ובפרט ביוגה. הן משמשות אבני בנין להבנת מושגים יסוד נוספים וניתן לפרש כל סיטואציה באמצעותן. שלוש האיכויות המעודנות והמהותיות קיימות/מבוטאות בכל דבר ביקום. תרגומן למילים תמיד יהיה חסר אך באופן ראשוני ניתן לתארם כך:

סאטווא – הרמוני, טהור, שלו, מאוזן, נקי

ראג’אס – אנרגיה, תנועה, גירויים, גאווה

טאמאס – חומר, רפיון, תקיעות, לכלוך, קהות, ערפול, עצלות

הנה עוד כמה תיאורים של הטרימהאגונא:  

“טאמאס הוא כמו אגם דלוח בו הירח אינו משתקף כלל, ראג’אס הוא כמו אגם אולי נקי אך עם גלים ולכן הירח משתקף בו, אך באופן מעוות, סאטווה הוא כמו אגם טהור, צלול המשקף את הירח באופן מושלם.”

טאמאס מתואר כמצב של שינה, ראג’אס כערנות וסאטווה כמצב ביניים.

מבחינה רוחנית השאיפה היא לעבור ממצב של טאמאס לראג’אס ולסאטווה, ולבסוף להיות מעל האיכויות.

לטרימהאגונא יש משמעויות מעשיות. לעיתים קרובות בגישה הטיפולית ננסה לנער מטופלים הסובלים מעודף טאמאס, ולהרגיע כאלה בעלי עודף ראג’אס. בנוסף איכויות אלה מושפעות מאורח חיינו והמזון אותו אנו צורכים. סאטווה מתחזק באמצעות מזון טרי כמו חלב ופירות, ראג’אס באמצעות מזונות מעוררים וממריצים כמו אלכוהול וקפה, וטאמאס באמצעות בשר ומזון ישן ומשומר.  

באיורוודה קיים פרוט של 16 סוגי אישיות השייכים לשלוש הטרימהאגונא ומפורטים גם יישומים מעשיים לבעיות נפש בהקשר שלהם.

בהגוודגיטא פרק 14– על הטרימהאגונא

תרגום: עמי ריין

  1. סטווה או טוב, ראג’אס או פעילות, טאמאס או רפיון. שלוש הגונה של המיינד, מחברים את האטמה לשרירה, או ארג’ונה.
  2. מהם, סטווה, שהוא שלו, הוא מאיר ומוסרי. הוא פועל באמצעות חיבור לשמחה וידע.
  3. או ארג’ונה, דע שראג’אס מאופיין בפעילות (אגואיסטית) ונוצר מתשוקה והיצמדות. הוא פועל באמצעות היאחזות לפירות הפעולה.
  4. דע, או ארג’ונה, שטאמאס, שמביא אשליה, הוא תוצר של רפיון. הוא פועל באמצעות בערות, עצלנות ועודף שינה.
  5. או ארג’ונה סטווה מביאה לשמחה, ראג’אס לפעולה וטאמאס לבערות ע”י כיסוי הידע.
  6. סאטווה שולטת באמצעות דחיקת ראג’אס וטאמאס… [וכך לגבי האחרים]   
  7. כשמנורת הידע מאירה דרך שערי הגוף – נדע שסטווה דומיננטית.
  8. חמדנות, פעילות, אי שקט, תאווה, פעולות אגואיסטיות – ראג’אס דומיננטי, או ארג’ונה.
  9. בערות, חוסר פעילות, אדישות, אשליה מעידים שטאמאס דומיננטי, או ארג’ונה.
  10. זה שמת בעת שסטווה דומיננטית מגיע לגן-עדן,
  11. זה שמת בעת דומיננטיות של ראג’אס נולד מחדש מחובר לפעולה, טאמאס – כחסר ידע.
  12. הפרי של פעולה טובה הוא סטווי וטהור, של ראג’אס – כאב, של טאמאס בערות.
  13. ידע הוא תוצר סאטווה, תשוקה מראג’אס, הזנחה, אשליה ובערות מטאמאס.
  14. אלה המזהים את הגונא כרק פועלים, ותופשים מה מעל ומה מעבר לגונא מגיעים לנירואנה.
  15. אלה לא שונאים את נוכחות ההארה, הפעילות והאשליה, ולא משתוקקים אליהם כשאינם,
  16. ונותרים כעדים, אינם מושפעים מהגונא, רואים את הגונא כפועלים בלבד, שהם בטוחים וללא ספק,
  17. …אדישים לכאב ועונג, להם רגב אדמה, אבן וזהב דומים, חבר ואויב דומים, בטוחים בעצמם, רגועים בביקורת ותשבחות,
  18. אדישים לכבוד ובושה, מתייחסים באותו אופן ליריב וחבר, שאינם אינם רואים עצמם כ”עושים”.