בצ’אראקה סמהיטה מיד לאחר הגדרת האיורוודה ניתנת הגדרה לחיים כ-“אחדות גוף, חושים, מאנאס ונשמה”[1]. ארבעתם מושגי יסוד חשובים וחשוב להכירם, אם כי חשוב לציין שנכתבו עליהם אינספור מילים בנסיון להבהירם וניתן להתעמק בהם ללא סוף. אטמה ומאנאס הם חלק מתשעת הדרביה בפילוסופית הושישיקה (השאר הם חמשת היסודות – פנצ’מהאבהוטא, זמן, ומרחב).

אטמה-Atma  – נשמה

הנשמה אינה משתנה ולעד תישאר מושלמת, לכן אין מחפשים בה פגמים או חוסר איזון ואין מטפלים בה. באיחודה עם המאנאס, החושים ומושאיהם היא הגורם לתודעה. הנשמה היא העד נצחי לכל פעולות הגוף, והיא שולטת בגוף דרך המאנאס והאינדריה. ללא אטמה הגוף מת (“חסר רוח חיים”). שרנגדהרה מציין כי “כמו האל ליקום כך הנשמה לאדם”.

מאנאס-Manas  – מיינד

המאנאס אינו רק שכל או רציונל. הוא מעיד על קיומה או חוסר קיומה של ההכרה. אם שלושת האחרים נמצאים אך מאנאס לא – לא תהיה הכרה.

מטרת המאנאס: חשיבה, שיקול דעת, הרהור, מדיטציה, דמיון.

תפקידי המאנאס: הכוונת החושים ושליטה עליהם, הסקת מסקנות, דיון, תיווך בין אטמה לחושים. אחראי על כל תפקודי הגוף

אינדריה – Indryia– חישה

חמישה איברי חישה (שמיעה, מגע, ראיה, טעם, ריח) וחמישה איברי פעולה (פה, ידיים, רגליים, מערכת השתן/מין, מעיים)

שרירה – Sarira– גוף

הגוף הפיזי. מתואר כמרכבה כאשר החושים הם הסוסים, המאנאס הוא הרכב, והאטמה נמצאת בתוך המרכבה.

“שרירה מוגדרת כמושב התודעה (צ’יטה), מורכבת מחיבור הפנצ’מהאבהוטא, ונמצאת במצב מאוזן. כשבגוף זה הדהטו יוצאים מאיזון, הגוף נתון למחלה או הרס”

צ’ארקה סמהיטה, שרירה סטהנה 6/4

[1] ציאראקה סמהיטה, סוטרה סטהנה, פרק 1, פסוק 25