הגוף והנפש - מבוא
תוכן עניינים
מבוא
כבר בעת העתיקה הכירו הרופאים האיורוודים שיטות לניתוחים שלאחר המוות והכירו את האנטומיה והפיזיולוגיה של גוף האדם היטב. אך הם הכירו גם בכך שהאדם הינו הרבה יותר ממה שניתן לראות בהיבט הפיזי. האנטומיה והפיזיולוגיה האיורוודית מעודנת ומעמיקה ומתבוננת על האדם מזויות ראייה יחודיות וחשובות. ללא ספק המושגים המרכזיים בנושא זה באיורוודה הם שלושת הדושות (טרידושה / Tridosa), אך ישנם עוד מושגים רבים ובין כולם יש קשרים אותם חשוב להכיר. אלה הם מושגי יסוד וחשוב לשננם ולהכירם היטב.
איורוודה מתארת את אופן תפקוד הגוף באמצעות מרכיבים רעיוניים, ושמה דגש על תפקוד ופחות על מבנה ואיברים. גישה זו דומה להגדרת כיסא כ-” משהו שיושבים עליו” (הגדרה תפקודית), להבדיל מ-“רהיט בעל ארבע רגליים, מושב ומשענת” (הגדרה מבנית).
הדושה הם שלושת התפקודי החיים הבסיסיים:
תנועה – ואטה, אנרגיה – פיטה, מבנה – קאפה.
הם הלב של האיורוודה, ובמידה רבה האיורוודה סובבת סביב מושגים אלה כל העת.
הדהטו, המאלה והמאנאס הם מרכיבים יותר מוחשיים. הם אלה שמושפעים מהדושה. ניתן להמשיל את הדושה לאופן נהיגה, ואת הדהטו, מאלה ומאנאס לרכב.
האגני והסרוטה מייצגים שינוי בזמן (אגני), ובמקום (סרוטה).
בין המרכיבים הללו יש קשרים והשפעות.
לכולם אופן תפקוד רגיל, וגורמים, סימנים וטיפול למצב של תפקוד קלוקל
מרכיבים עיקריים בפיזיולוגיה האיורוודית
שם | תעתיק | תרגום | מספר | חשיבות עיקרית |
דושה | Dosa Tridosa | נוטים להוציא מאיזון | 3 | איזון |
טרי מהא גונה | Tri maha guna
| שלוש האיכויות הגדולות | 3 | מנטלי |
אטמה, מאנאס, אינדריה, שרירה | Atma Manas Indriya Sarira | נשמה, מיינד, חושים וגוף | 4 | קיום |
דהטוס | Dhatu | הרקמות | 7 | טיפול |
אוג’ס | Ojas | חיות | 1 | חיוניות |
מאלה | Mala | חומרי פסולת | 3 | בקרה |
שרוטס | Srotas | ערוצים | 13 | סיווג |
אגני | Agni | כוח העיכול | 13 | תמיכה |
אמה | Ama | לא עוכל | 1 | פתולוגיה |
מרמה | Marma | נקודות קריטיות בגוף | 107 | מניעה |
קשרי גומלין והשפעות הדדיות בין המרכיבים השונים
לעיתים הקשר הוא מושגי, כך למשל הקשר העיקרי בין הדושה לדהטו הוא קשר של משפיע ומושפע. כלומר הדושה הן הפועלות ומשפיעות על הדהטו. למעשה אחת מהמילים הנרדפות לדהטו היא דושיה – “מושפע”.
לעיתים הקשר הוא פיזיולגי מובהק כך למשל האוג’ס הוא התוצר של הדהטו האחרון.
המאלה נותנים לנו מידע קליני חשוב על מצב הדושה. כך למשל צואה יבשה מעידה על התגברות ואטה.
השרוטה מעבירים דרכם דושה, דהטו ומאלה, וכל בעיה בהם (למשל חסימה) תגרום לבעיה במרכיב המועבר.
הקשר בין האגני לאמה מובהק וברור: קיים יחס הפוך בינהם. חולשת אגני גוררת אמה, ועודף אמה יטופל באמצעות חיזוק אגני.
סוגי אגני תורמים להזנת מרכיבים אחרים, כך למשל הפריתהביאגני (האחראית לפרוק ליסוד האדמה) נדרש עבור אסטי דהטו (רקמת העצם) שמורכבת בעיקר מפריתהבי (יסוד האדמה).
לסטווה יש קשר הדוק לאוג’ס – במידה ויש חוסר באוג’ס מומלץ למטופל להקפיד על אורח חיים סאטווי. לרג’אס יש זיקה לאגני. והתגברות טאמאס מובילה לעיתים קרובות לאמה.
על מנת להמחיש את המשמעויות המעשיות של מרכיבים אלה לדוגמא תכונות הצמח הקרוי ואצ’ה /Vaca (Acorus Calamus):
השפעתו על הדושה: מרגיע ואטה וקאפה דושה
הדהטו העיקרי עליו הוא פועל הוא המג’ה דהטו, ולכן זהו צמח יעיל לשיפור הזיכרון וטיפול בדכאון. ואחת מפעולותיו העיקריות היא פתיחת שרוטס, ולכן הוא משמש במקרה של חסימות (למשל סינוסים חסומים).
שרירה, אינדריה, מאנאס, אטמה – גוף, חושים, נפש, נשמה
בצ’אראקה סמהיטה מיד לאחר הגדרת האיורוודה ניתנת הגדרה לחיים כ-“אחדות גוף, חושים, מאנאס ונשמה”[1]. ארבעתם מושגי יסוד חשובים וחשוב להכירם, אם כי חשוב לציין שנכתבו עליהם אינספור מילים בנסיון להבהירם וניתן להתעמק בהם ללא סוף. אטמה ומאנאס הם חלק מתשעת הדרביה בפילוסופית הושישיקה (השאר הם חמשת היסודות – פנצ’מהאבהוטא, זמן, ומרחב).
אטמה-Atma – נשמה
הנשמה אינה משתנה ולעד תישאר מושלמת, לכן אין מחפשים בה פגמים או חוסר איזון ואין מטפלים בה. באיחודה עם המאנאס, החושים ומושאיהם היא הגורם לתודעה. הנשמה היא העד נצחי לכל פעולות הגוף, והיא שולטת בגוף דרך המאנאס והאינדריה. ללא אטמה הגוף מת (“חסר רוח חיים”). שרנגדהרה מציין כי “כמו האל ליקום כך הנשמה לאדם”.
מאנאס-Manas – מיינד
המאנאס אינו רק שכל או רציונל. הוא מעיד על קיומה או חוסר קיומה של ההכרה. אם שלושת האחרים נמצאים אך מאנאס לא – לא תהיה הכרה.
מטרת המאנאס: חשיבה, שיקול דעת, הרהור, מדיטציה, דמיון.
תפקידי המאנאס: הכוונת החושים ושליטה עליהם, הסקת מסקנות, דיון, תיווך בין אטמה לחושים. אחראי על כל תפקודי הגוף
אינדריה – Indryia– חישה
חמישה איברי חישה (שמיעה, מגע, ראיה, טעם, ריח) וחמישה איברי פעולה (פה, ידיים, רגליים, מערכת השתן/מין, מעיים)
שרירה – Sarira– גוף
הגוף הפיזי. מתואר כמרכבה כאשר החושים הם הסוסים, המאנאס הוא הרכב, והאטמה נמצאת בתוך המרכבה.
“שרירה מוגדרת כמושב התודעה (צ’יטה), מורכבת מחיבור הפנצ’מהאבהוטא, ונמצאת במצב מאוזן. כשבגוף זה הדהטו יוצאים מאיזון, הגוף נתון למחלה או הרס”
צ’ארקה סמהיטה, שרירה סטהנה 6/4
[1] ציאראקה סמהיטה, סוטרה סטהנה, פרק 1, פסוק 25